בתמונה אפשר לראות את התכנון - המסלול הסגול. ומה שבוצע בפועל - הכחול.
קצת התברברתי עד שהחלטתי לרדת קצת בגובה כדי לטפס ממקום שראיתי שמתחבר חזרה למסלול שלי. מה שהיה מבאס קצת זה שהטיפוס היה קשה והלכתי את חלקו ברגל.
זה באמת לא כל כך נורא, אבל כשאני רוכב עם מגבלת זמנים אני משתדל למנוע מצבים כאלה.
בכל מקרה, בלי מפה הייתי מתקשה למצוא מסלול טוב שמתחבר חזרה אז לקח לבאות - תמיד צריך להחזיק סוג כלשהוא של מפה.

המשכבתי ברכיבה לכיוון מזרח עד שהגעתי לגבעת הרקפות.
בגבעת הרקפות אין עדיין רקפות אבל היא כל כך ירוקה ובוהקת שכיף לחלוף לידה ולהסתנוור. אני מצפה לשחזור הטיול כשתתחיל הפריחה.


המשכתי לרכב לכיוון מזרח בין גבעות מוריקות (איך אני אוהב את המלה הזו :-) ). לצערי האיזור הזה עמוס באופנענים מה שהורס מאוד את ההנאה מהשקט של הטבע אבל למדתי לסנן את הרעש הזה איכשהוא. אני בכלל חושב שאופנוענים בשטח וטרקטורונים הם עם די מטופש. אני חולף על פני קבוצות של נהגים כבדי משקל על טרקטורונים וחושב לעצמי למה הם לא מזיזים את התחת שלהם ומורידים איזה קילו או שניים. (לא מצפה חס וחלילה שיעשו פעילות מאמצת אבל לטייל ברגל ישפר להם את איכות החיים הרבה יותר מלשבת על רכב ממונע שגם ככה הורס את הסביבה).

אני מניח שהתסכול מורגש בכתיבה :-)

הנוף בשלב הזה היה פשוט מדהים
  המשכתי לרכב עד שהגעתי חזרה לרמות מנשה. שם החלטתי לדלג על הסינגלים (עוד 10 ק"מ בערך) מפאת קוצר זמן ועייפות פיזית. (אותם סינגלים מהסיבוב של לפני שבועיים). טיפסתי לנקודת תצפית 400 ושם ישבתי ונחתי פעם ראשונה בטיול. זו פשוט נקודה מדהימה עם נוף פנורמי מדהים. העליה שתכננתי אליה היתה בזווית מאוד קשה ונאלצתי להוליך את האופניים במעלה הגבעה. פעם הבאה אנסה לשפר את הגישה הזו.

לבסוף, דהרתי במורדות נחל קיני חזרה לכביש, שם עוד טיפוס קטן כדי להמנע מהכביש (אולי היה מיותר, בדיעבד) ורכיבה חזרה על הכביש ליוגב וחזרה לאוטו.

אחח... איזה טיול...
סה"כ - 77 ק"מ על 1200 מטר טיפוס.